המדריך האישי שלי לבדיקות סרטן

סביר להניח שבמהלך הטיפול או בדיקות המעקב תצטרכי לחזור על הבדיקות והסריקות שנועדו לאבחן את הסרטן שלך.
בדיקות אלו יקבעו האם הטיפול אפקטיבי והגידול הצטמק (רמיסיה/הפוגה) או הפסיק לגדול (מחלה יציבה), או האם יש צורך לשנות את הטיפול משום שהגידול שוב גדל (פרוגרסיה/התקדמות).

 

בדיקות מעבדה

בדיקות דם תקופתיות יבוצעו כדי לבדוק את ספירת הדם, תפקודי הכבד, הכליות, רמות הסידן והמגנזיום ועוד. בנוסף, לעיתים יבדקו גם סמני הגידול (מרקרים).

רמות גבוהות או נמוכות של חומרים שונים בגופך יכולות להיות סימן לסרטן. לכן, בדיקות מעבדה של הדם, השתן או נוזלי גוף אחרים, שמודדות את רמות החומרים הללו, יוכלו לעזור לרופאים לבצע את האבחנה. יחד עם זאת, תוצאות חריגות של בדיקות מעבדה אינן סימן ודאי לסרטן.

 

בדיקות הדמיה

בדיקות הדמיה מספקות תמונות של אזורים פנימיים בגופך. תמונות אלו מסייעות לרופאים לראות האם קיים גידול. את התמונות ניתן לקבל בכמה דרכים:

בדיקת טומוגרפיה ממוחשבת (CT או CAT Scan)

מכונת רנטגן המקושרת למחשב מצלמת סדרת תמונות מפורטות של האיברים שלך. יתכן שיזריקו לך צבע או חומר ניגוד אחר שידגיש את האזורים הפנימיים בגוף.
החומר הזה מאפשר לפענח את התמונות בקלות רבה יותר. זו בדיקה שאורכת בדרך כלל כמה שעות ומתבצעת במכון הדמיה או בבית החולים.

סריקה גרעינית (מיפוי)

לצורך סריקה זו תקבלי זריקה של חומר רדיואקטיבי בכמות קטנה. זהו חומר שתפקידו לנתב: הוא זורם בכלי הדם שלך ומצטבר בעצמות או באיברים מסוימים.
מכונת הסריקה (הסורק) מאתרת ומודדת את רמות הרדיואקטיביות. הסורק מפיק תמונות של העצמות או האיברים על גבי צג מחשב או על סרט צילום (פילם). גופך ייפטר במהירות מהחומר הרדיואקטיבי. סוג זה של סריקה נקרא גם מיפוי.
את הבדיקה מבצעים במכון לרפואה גרעינית, במכון קרינה או בבית החולים שבו את מטופלת.

אולטרסאונד

מכשיר אולטרסאונד שולח גלי קול שאנשים אינם מסוגלים לשמוע. הגלים מוחזרים על ידי רקמות בתוך גופך. התמונה המתקבלת נקראת סונוגרמה.
זו אותה בדיקה שעורכים לנשים בהריון כדי לבדוק את התפתחות העובר.

MRI – בדיקת תהודה מגנטית

מגנט רב-עוצמה המקושר למחשב יוצר תמונה מפורטת של אזורים בגופך. הרופא יכול לראות את התמונות הללו במשגוח (מוניטור) ולהדפיס אותן על גבי דיסק.

סריקת PET CT – טומוגרפיה של פליטת פוזיטרונים

לצורך בדיקה זו תקבלי זריקה של איזוטופ של גלוקוז שניתן לעקוב אחריו. לאחר מכן, מכונה תייצר תמונות תלת-מימדיות שמראות היכן החומר מצטבר בגוף. סריקות אלה מראות איברים ורקמות פעילים מבחינה מטבולית (כלומר, צורכים גלוקוז). בדיקה זו יכולה לארוך כמה שעות והיא מתבצעת בדרך כלל במכון הדמיה או בבית החולים.

צילום רנטגן (קרני X)

צילום רנטגן עושה שימוש בכמויות נמוכות של קרינה כדי ליצור תמונות של פנים גופך. בדיקה זו ניתנת לביצוע בקופת החולים או בבית החולים.

ביופסיה (דגימת רקמה)

ברוב המקרים, יצטרכו הרופאים לקחת דגימה כדי לאבחן את סוג הסרטן, גם אם כבר עברת ביופסיה בעבר. ביופסיה הוא הליך שבו הרופא מסיר דגימה של רקמה. פתולוג בוחן את הרקמה תחת מיקרוסקופ כדי לראות האם היא סרטנית. את הדגימה ניתן להסיר בכמה דרכים:

ביופסיית מחט: הרופא משתמש במחט כדי לשאוב רקמה או נוזל.

ביופסיה אנדוסקופית (בעזרת אנדוסקופ): הרופא מתבונן באזורים פנימיים בגוף בעזרת שפופרת צרה ומוארת הנקראת אנדוסקופ. המכשיר מוחדר דרך פתח קיים בגוף, כמו הפה או בעזרת חתך קטן סמוך לאיבר שממנו נלקחת הביופסיה. לאחר מכן, משתמש הרופא בכלי מיוחד כדי להסיר רקמה או תאים ולהוציא אותם דרך השפופרת.

ביופסיה ניתוחית: הניתוח יכול לכלול חיתוך או כריתה.

  • בביופסיית כריתה, המנתח כורת את הגידול כולו. לפעמים מוסרת גם רקמה תקינה שמקיפה את הגידול.
  • בביופסיית חתך, המנתח מסיר רק חלק מהגידול.