כיצד מאבחנים קוליטיס כיבית?

עבור אנשים רבים, אבחון של קוליטיס כיבית עשוי להיות מפתיע או מפחיד, ויכולות לעלות שאלות שונות, לדוגמה: ״מה עשיתי לא נכון שגרם לי לפתח את המחלה?״, ״האם בגלל שיש לי מחלה כרונית אמשיך להרגיש רע כל החיים?״, ״מה יהיה אם לא אוכל להגשים את החלומות שלי?״. לצד השאלות והחששות, חשוב לזכור, שהאבחון יכול לסייע לגלות מה גורם לתסמינים המטרידים ולבחור את דרך הטיפול המתאימה.


ישנן מספר בדיקות המסייעות לאבחן קוליטיס כיבית:

בדיקות דם ובדיקות צואה

  • בדיקת דם פשוטה יכולה להראות האם יש לכם דלקת באזור כלשהו בגוף והאם אתם סובלים מאנמיה. בדיקת דם יכולה גם לבדוק האם יש לכם בדם רמות נמוכות של אלבומין (סוג של חלבון) – מצב שכיח באנשים עם קוליטיס כיבית חמורה.
  • בדיקת צואה יכולה לגלות האם השלשול נגרם מזיהום בקטריאלי.
  • בדיקת קלפרוטקטין בצואה (faecal calprotectin). קלפרוטקטין הוא חלבון המופרש מתאים דלקתיים. חלבון זה משמש כמרקר (סמן) לדלקת במעיים, והוא מופרש בצואה. בדיקת קלפרוטקטין בצואה יכולה לסייע לאבחן מחלות מעי דלקתיות ולזהות האם ישנה התלקחות של המחלה. בדיקת קלפרוטקטין יכולה לנבא תגובה לטיפול והאם צפויה התלקחות.

אם הבדיקות מגלות שיש דלקת, יתכן שתישלחו לבדיקות דימות שונות שיאפשרו להסתכל בתוך המעיים שלכם על מנת לשלול סיבוכים חמורים וכדי לקבל תמונה מפורטת יותר של המעי הגס.


אנדוסקופיה
הדרך המדויקת ביותר לאבחן קוליטיס כיבית היא באמצעות אנדוסקופיה של המעי הגס ולקיחת דגימות מהמעי (ביופסיה).
ישנן שתי בדיקות אנדוסקופיה של המעי הגס:

  • קולונוסקופיה – בבדיקה זו משתמשים בצינור ארוך, דק וגמיש שבקצהו ישנה תאורה ומצלמה קטנה. באמצעות צינור זה ניתן להסתכל לכל אורך המעי הגס. ברוב המקרים, בדיקה זו נעשית תחת אלחוש ותרופות לשיכוך כאבים המסייעות למטופל או למטופלת להיות רגועים במהלך הבדיקה. הבדיקה נעשית בשכיבה. רופא או רופאה המתמחים בבדיקות אלה, לרוב גסטרואנטרולוג.ית, יכניסו את הצינור דרך פי הטבעת ובאיטיות יעברו דרך המעי הגס. המצלמה שבקצה הצינור משדרת תמונות וידיאו על גבי מסך, ומאפשרת לבדוק את המעי הגס.
    בקולונוסקופיה ניתן לראות אם יש רקמות נפוחות או מגורות, כיבים או פוליפים (גידול לא תקין של רקמה בדופן הפנימי של המעיים). אם ישנו חשד לקוליטיס כיבית, יתכן שתילקח דגימה זעירה של רקמה (ביופסיה) מהמעי הגס או מאזור הרקטום.
  • סיגמוידוסקופיה –בבדיקה זו משתמשים בצינור דק וגמיש שבקצהו ישנה תאורה ומצלמה קטנה. בשונה מקולונוסקופיה, בבדיקה זו ניתן לראות רק את איזור הרקטום וחלק קטן יותר של המעי הגס. בבדיקה זו מחפשים אחר סימנים של מחלת מעיים, רקמות מגורות או נפוחות, כיבים ופוליפים. אם מתעורר חשד לקוליטיס כיבית, יתכן שתילקח ביופסיה.

בדיקות דימות
MRE (בדיקת MRI של המעי) או CTE (בדיקת CT של המעי) לעיתים מסייעות לאבחון קוליטיס כיבית. הן גם משמשות למעקב אחר התקדמות המחלה.