פרק 11: בני משפחה מטפלים

"המקרה של לינוי בר גפן ובן זילכה הוא הסיוט של כל אחד. בעודם מצפים ללידת בנם הבכור, בן עבר אירוע מוחי בעת הליך רפואי נפוץ, שהותיר אותו פגוע ראש ונכה במאה אחוז".
שנה אחרי שהתפרסמו שני המשפטים האלה בכותרת המשנה של כתבת ענק שנעשתה עליהם בידיעות אחרונות, פגשתי את לינוי בר גפן במטבח ביתה של פנינה רוזנצוויג, מנכ"לית עמותת נאמן – נפגעי אירוע מוחי, נלחמים בשבץ.

בניגוד להרגלה, וכנראה בשל פומביות האירוע והאופן שבו חשפה אותו לינוי עצמה, יצרה פנינה קשר עם לינוי ושאלה אם ואיך אפשר לעזור. מאז הן שותפות לדרך. תורמות, כל אחת בדרכה, למען מאבקם של נפגעי השבץ המוחי.
השיחה במטבחה של פנינה התחילה מהפרויקט החדש של עמותת נאמן  - "הפוגה", שכשמו כן הוא: מאפשר למי שמטפל בנפגע שבץ לקחת פסק זמן לעצמו. מהפרויקט התרחבה השיחה שלנו  לבני משפחה מטפלים בכלל.
אחד מארבעה ישראלים הוא בן משפחה מטפל. כך אומרת הסטטיסטיקה. אלא שרובם לא תופסים עצמם ככאלה. הרי טבעי / הכרחי / נורמלי שהורים יטפלו בילד חולה, ילדים יטפלו בהורים חולים או זקנים ובני זוג בבני זוגם. ומרוב שטבעי והכרחי, מעט מאוד נעצרים לרגע לחשוב על עצמם, לאגור כוחות או אפילו רק לדעת ולהרגיש שהם בתפקיד, ושהתפקיד הזה זולל מהם לא מעט: זמן ומשאבים. גם רגשיים.
לינוי בר גפן, המטפלת בבן זוגה, עוזרת היום לבני משפחה אחרים לכלכל בתבונה את צעדיהם גם בסבך הביורוקרטיה, בעיקר כדי שיוכלו להחזיק מעמד. כדאי מאוד להקשיב לדבריה בנוגע לצורך לנהל את מעגלי התמיכה ועוד יותר מכך על תחושת הזכאות שלה.