פרק 12: סל התרופות

 

הקשת המילים "סל התרופות" בגוגל זיכתה אותי ב-3,150,000 תשובות,
שמעידות על בלבול רב בין הסל הזה לבין סל שירותי הבריאות, שהוא מושג רחב בהרבה.

אז בואו קודם כל נעשה סדר:

סל שירותי הבריאות - שתקציבו עומד על כ-50 מיליארד שקל - מקיף את כל השירותים, התרופות, הציוד והמכשירים הרפואיים שכולנו זכאים לקבל כחלק מחוק ביטוח בריאות ממלכתי שחוקק בשנת  1994, ומאפשר לכל תושב לקבל שירותי בריאות באמצעות קופות החולים.
סל התרופות, לעומת זאת, כולל את רשימת התרופות שקופות החולים מחוייבות לספק למבטוחים שלהן (בכפוף להתוויות הרפואיות ושיקול הדעת הרפואי), והוא מתעדכן מדי שנה בתרופות וטכנולוגיות חדשות בשווי של כ-500 מיליון שקל (בארבע השנים האחרונות).
זה באשר להגדרות. מידע על התרופות הכלולות בסל הבריאות אפשר למצוא באתר משרד הבריאות ומידע על הזכויות שקשורות בהן אפשר למצוא באתר "כל זכות" הנהדר. אלא שלא לשם כך התכנסנו: ביום הכי קר בשנה עלינו לירושלים, למרכז הרפואי "שערי צדק", כדי להיפגש עם פרופ' יונתן הלוי, שכיהן כיושב ראש ועדת סל התרופות ארבע פעמים.
(ואי אפשר בלי משפט אחד על "שערי צדק". בכניסה למשרדי ההנהלה תלויות ארבע תמונותיהם של מנהלי המוסד הרפואי הזה, שנפתח בשנת 1902. כן, כן. מה שקראתם: 118 שנה - ופרופ' הלוי הוא המנכ"ל הרביעי!)
על מה דיברנו? על האחריות העצומה שמוטלת על חברי הוועדה והיו"ר בראשם, על העובדה המדהימה-כל-פעם-מחדש  שהחלטות הוועדה מתקבלות פה אחד, ממש כמו בבחירת האפיפיור. על תפקידם של המטופלים (פציינטים, קורא להם הפרופ') ועל חברות התרופות שפרופ' הלוי מתפעל מהן וכועס עליהן בעת ובעונה אחת, במינונים משתנים.