פרק 15: על חיידקים וזיהומים

Undefined

אני אוהבת רופאים שלא ממהרים לתת תרופות. וכן, על אף שאני עובדת בחברת תרופות, אני בהחלט עומדת מאחורי ההצהרה הזו שלי.
כשזה מגיע לאנטיביוטיקה מתברר שאני לא לבד. להפך: הדיבור העכשווי מדבר על שימוש מושכל באנטיביוטיקה. או בעברית: שימוש שמערב גם את השכל, וכשזה (השכל) פועל, מבינים שלא כל תופעה כמו נזלת, ואפילו לא כל מחלת חום דורשת טיפול אנטיביוטי.
כל מה שצריך כדי להפנים את המסר החשוב הזה הוא להקשיב לרחל לייקוביץ', המייסדת ויושבת הראש של עמותת "רפואה בטוחה".

הסיפור האישי שלה  - אמא שנכנסה לבית החולים לצילום רנטגן ומתה אחרי שלושה שבועות! – יחד עם נתונים שאספה בארבע השנים האחרונות מקריאה דקדקנית של דו"חות מבקר המדינה מציירים תמונה עגומה:
כ 6000 איש מתים מדי שנה מזיהומים של בתי חולים, שמאחוריהם עומד השילוב הקטלני של שימוש יתר באנטיביוטיקה שיוצר עמידות חיידקית, יחד עם צפיפות בבתי החולים שלא מאפשרת בידוד כהלכתו.
6000 איש בשנה, ועוד לא אמרנו מילה על מי שנדבקו בזיהום, החלימו אך נשארו נכים או פגועים לכל החיים.
מה שהכי מרגיז בכל הסיפור הזה הוא עד כמה הפתרון פשוט. לא כולו נתון בידינו – תקציבים לבניית בתי חולים והוספת מיטות הם עניין של סדר עדיפויות ממשלתי, לא אזרחי – אבל גם אנחנו יכולים לשנות:
לא להתעקש על קבלת אנטיביוטיקה כשהרופא.ה אומר.ת שלא צריך; ליטול אנטיביוטיקה בהתאם להוראות, בלי לחפף; להקפיד על רחיצת ידיים גם שלנו וגם של מי שמטפל בנו;  במהלך אשפוז, אם יש צורך, להישמע להוראות הבידוד ולדווח בהקדם על כל שינוי (פריחה שמופיעה, חום שעולה) כדי שאם יצטרכו, אפשר יהיה להקדים תרופה.